<h1>ספר החינוך מצוה כ"ז</h1>
<h2>דף מ:</h2>
שלא נעשה צלמים שיעבדו, ואפילו לא עבדם העושה, העשייה לבד אסורה להרחיק המכשול, ואין הפרש בין שיעשה בידו או יצווה לעשות, שנאמר [שמות כ'] לא תעשה לך פסל וכל תמונה, והמצווה לעשותה הוא הגורם העשייה, זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה. ודעת הרמב"ן זכרונו לברכה [בהשגות לסה"מ ל"ת ה'] שאין האזהרה בכאן אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעבדם. גם כתב שאין לנו למנות לאו זה מן המקרא הזה, כי לא יזהיר בזה הכתוב רק באיסור עבודה זרה שהוא במיתה, ובעשיית צלמים כל זמן שלא עבדם אין בדבר אלא מלקות. והוא זכרונו לברכה כתב שכל פסוק זה דלא יהיה לך נחשב ללאו אחד, יזהיר שלא נודה האלהות לזולתו בין שיקבלנו לאלוה, כלומר שיאמר לו אלי אתה או שישתחוה לו או יעבדנו באחת מארבע עבודות אסורות או בעבודתו המיוחדת לו. אבל המניעה בעשיית הצלמים וקיומם כתב הוא דנפקא לו מפסוק דאל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ותמה אני על הרמב"ם זכרונו לברכה שכתב שאין הפרש בין שיעשם בידו או יצווה לעשותם, שהרי מצווה משלח הוא וקיימא לן [קדושין מ"ב ע"ב] משלח פטור. שורש מצוה זו ידוע שהוא להרחיק עבודה זרה. דיני המצוה כגון העושה צורות אי זו צורה אסורה לעשות ואי זו מותרת, והחילוק שבין בולטת לשוקעת, ודין טבעת שיש עליה חותם, ויתר פרטיה מבוארים במסכת עבודה זרה [מ' ע"ב—מ"ג ע"ב]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ועשה צלמים הנעבדים במזיד לוקה.
